אוביובל התשעה ועשרים בשבוע הראשון בשנה הראשונה לקח לו ארפכשד אשה ושמה רצויה בת שושנה בת עילם לו לאשה:
בותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע הזה ויקרא את שמו קינם:
גויגדל בנו וילמדהו אביו ספר, וילך לבקש לו מקום לבנות לו שם עיר מושב:
דוימצא כתובת אשר פיתחו האבות הראשונים על אבן, ויקרא את החרות עליה ויעתיקהו וימצא בו חותם תכנית המדע אשר הורו השומרים:
המרכבת השמש והירח והכוכבים, ועל כל אותות השמים:
וויכתבהו בספר ולא הגיד מאומה מכל הדבר, כי ירא להגיד אותו לנוח פן יקצוף עליו:
זוביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה בו לקח לו אשה ושמה מֶלכה בת עבדי בן יפת:
חובשנה הרביעית ילדה לו בן ויקרא את שמו שלח, כי אמר שולֵח שולחתי:
טבשנה הרביעית נולד שלח ויגדל ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה:
יוביובל [האחד ושלושים] בשבוע החמישי בשנה הראשונה ילדה לו בן, ויקרא את שמו עבר:
יאויקח לו אשה ושמה עצורת בת נברוד, ביובל השנים ושלושים בשבוע השביעי בשנה השלישית:
יבובשנה השישית ילדה לו בן, ויקרא את שמו פלג:
יגכי בימי היוולדו הואילו בני נוח לפלוג את הארץ ביניהם, על כן קרא את שמו פלג:
ידאבל לא נפלגה אל נכון ביניהם, ויוגד הדבר אל נוח:
טוובראשית יובל השלושה ושלושים התחלקו את הארץ לשלושה חלקים לשם לחם ליפת לפי נחלתם, בשנה הראשונה לשבוע הראשון לעיני אחד המלאכים ממנו אשר נשלחו אליהם:
טזויקרא אל בניו ויקרבו אליו הם ובניהם, ויחלק את הארץ בגורל את אשר ינחלו שלושת בניו:
יזויפרשו את כפיהם, ויקחו את הגורלות מחיק אביהם נוח:
יחויצא הגורל לשם תוך הארץ לנחלתו לבניו ולזרעם עד עולם, מטבור ההר רָפוּא מקום אשד הנחל תונה:
יטויהי גבול נחלתו לפאת ימה בתוך הנחל ההוא, וירד עד לבוא בריכת המים הוא מעין מי הנחל הזה:
כואשד מימי הנחל הזה בים מיעוט, והיו תוצאותיו עד הים הגדול:
כאוכל אשר לירכתו נגבה היה לשם, ויצא עד לבוא קרסו הוא חיק הלשון הפונה נגבה:
כבועבר משם גבול נחלתו אל כתף הים הגדול, והלכה נכחה עד בואכה לעבר הלשון מבוא השמש הנשקף נגבה:
כגושם הים ההוא חיק ים מצרים:
כדוירד משם נגבה מול אשדות הים הגדול ומחה על כתף המים, ועבר מול ארץ ערב אופירה:
כהועבר הלאה עד קרבו אל מי הנהר גיחון ותאר מנגב למי גיחון לחוף הנהר הזה, ועבר קדמה עד קרבו לגן עדן תימנה וקדמה לכל ארץ העדן [...]:
כוונסב משם קדמה ועלה עד קרבו אל קדמת ההר רפה וירד מול חוף שפך הנחל תינה:
כזזאת הנחלה אשר יצאה בגורל לשם ולבניו, לרשת אותה עד עולם לו ולזרעו עד עולם:
כחוישמח נוח כי יצאה הנחלה הזאת לשם ולבניו, ויזכור את כל אשר דיבר בפיו בהתנבאו לאמור:
כטברוך ה' אלוהי שם, וישכון ה' באהלי שם:
לוידע כי גן עדן הוא קודש הקודשים ומשכן ה', וכי הר ציון אשר בתוך המדבר והר סיני אשר בתוך טבור הארץ, שלושתם איש נוכח אחיו נבראו למקדשי הארץ:
לאויברך את אלהי האלהים, אשר שם את דבר ה' בפיהו [...]:
לבוידע כי נחלה מבורכת ומאושרת נפלה בחבל שם ובניו לדורות עולם:
לגהיא כל ארץ הים ארתרה וכל ארץ הקדם וארץ הודו והריה, וכל הארץ בלע וכל ארץ הלבנון ואיי כפתור וכל הררי שניר ואמר:
לדוהררי אשור לפאת צפונה, וכל ארץ עילם אשור ובבל ושושן ומדי וכל ארץ אררט:
להוכל הארץ מעבר לים אשר מעבר להררי אשור צפונה, ארץ מבורכת ורחבת ידיים וכל אשר בה טוב מאוד:
לוולְחָם יצא הגורל השני מעבר לגיחון נגבה מימין הגן ועבר נגב תימנה:
לזועבר הלאה עד הרי האש ונסב ימה לפאת הים אטיל, והתאוה ימה עד לבוא ים המזרק הוא הים אשר כל יורד בו לא יעלה לנצח:
לחותאר הגבול צפונה מקצה גדית, ומחה על כתף חוף הים מעבר השני לים הגדול עד קרבו אל נהר גיחון מימין גן העדן:
לטוזאת הארץ אשר עלתה בגורל חם לנחלה, לרשתה עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:
מוליפת יצא הגורל השלישי מעבר לנחל תינה צפונה לאשדות מימיו, ונסב לפאת צפונית מזרחית כל חבל לג וכל ארצו מקדם:
מאועלה לירכתי הצפון והתאוה עד הרי קילט צפונה, ולכתף הים מעוק:
מבונסב מקדם לגדית עד לבוא חוף הים, ועבר עד קרבו מקדם לפָרָה:
מגושב ובא לעומת אפריקה ויצא קדמה מזרחה לפאת מי הים מיעוט ועבר על יד הנחל תינה לאורכו נוכח קדמת הצפון עד קרבו אל גבול מימיו מול ההר רפה ונסב והלך צפונה:
מדזאת הארץ אשר עלתה בגורל יפת ובניו לנחלתו, לרשת עד עולם לו ולבניו לדורותיהם עד עולם:
מהחמשה איים גדולים וארץ גדולה בירכתי צפון, אך קרה היא וארץ חם היא חמה:
מואכן לארץ שֵם אין חורב ולא קרח כי בה מזג קור וחום גם יחד: צ"ל אמנה